תאריך הסרט הראשון שלי
תאריך הסרט הראשון שלי
הם אומרים מושכים הפוכים. אם עלי להעריך ולנתח את מערכת היחסים שלי עם בעלי, אני יכול להבין לגמרי מדוע נאמר זאת. כמו רוב הזוגות הרגילים, לא תמיד אהבנו ולא אהבנו הם לא באותו גל-גל. ודבר אחד שכזה שאנו שונים זה הוא זה של 'האהבה-בטבעי-אהבתי לסרטים' והסרטים שלו הם תרופות הרגעה 'סוג של גישה.
בירח הדבש השני שלנו לצפון הודו לאחר כארבע שנות נישואינו, ביקרנו במקרה בג'איפור לפי מסלול הטיול שלנו.
לאחר סיור של יום, נפלנו בתיאטרון המפורסם 'רג'מנדיר', כפי שהיה בעבר אטרקציה תיירותית פופולרית. אני זוכר שראיתי כאן סרט בילדותי עם הורי. אז התרגשתי מאוד לא רק שהייתי שם בפעם השנייה, אבל הייתי מרומם מדי מכיוון שזה יהיה הראשון שלי ... כן קראת את זה נכון, תאריך הסרט הראשון שלי עם האבאבי. מאז שידעתי שבעלי לא מתעניין במיוחד צפייה בסרטים, כך שבחיי הנישואים הארוכים בארבע השנים שלי מעולם לא שכנעתי אותו ללוות אותי לתיאטרון. באותו יום ברג'מנדיר, הסרט שהוקרן היה SATHIYA שלדעתי היה הדובדבן שלי על העוגה. עם זאת, האבי התעניין יותר בצילום של השטיחים והפנים היפים בסלון התיאטרון שהיה באמת חגיגה שלנו עיניים.
בכל מקרה, הסרט התחיל והכל התחיל טוב. נדמה שהאבי האהוב התרשם למדי מהצליל של דולבי וכו ', מה שגרם לי להזות שהוא נהנה. נהניתי מהריקוד 'Chhalka Chhalka Re', בעוד שבקצב מושלם עם ציון הרקע החל הנחירות של האבא שלי. נדהמתי! לאחר שבדקתי את היופי של העיר הוורודה וקפצתי ממבצר למבצר, אני חושב שזה היה יותר מדי הרבה בשבילו כדי לשמור על עצמו ער ולכן ניצל את מלוא האווירה המגניבה והמפוארת של רג'מנדיר, שם יוכל לתפוס כמה Z's. בכל אופן, לאחר שהתגברתי על האכזבה הראשונית ממעשה השינה שלו, התחלתי איכשהו ליהנות מהסרט, מעט ידעתי שיותר אכזבה מצויה. במהלך ההפוגה הוא די קפץ ממושבו והצהיר שעכשיו עלינו לעזוב את האולם ולצאת לכיוון תחנת הרכבת, שמא לא נפספס את הרכבת להרדוואר שתוכננה לצאת בשעה שתים עשרה חצות.
השעה הייתה רק שעון שבעה ואני טענתי שכיצד לכל הרוחות היינו מתגעגעים לרכבת גם אם הסרט מסתיים בתשע. אבל לא !! נראה שהוא מתוח מאוד. הוא הזכיר לי שבדרכנו היינו אמורים לאסוף כמה תמונות מאולפן ויתרה מכך במקום לא ידוע, לא היינו מאוד בטוחים לגבי המרחק בין תחנת הרכבת לאולם הקולנוע. נראה היה הגיוני, אבל ידעתי די שדווקא כל התירוצים שלו לברוח משם. הייתי כל כך מוטרדת מכך שנאלצתי להחמיץ את החצי השני של סיפור האהבה, עד שלא יכולתי לעצור את דמעותי. ואוווו !!! בזכות טיפות הדמעות הבודדות שעשו פלאים כשהטילו עליו איזה כישוף קסום והוא החליט לעצור את הרעיון שלו לעזוב את הסרט באמצע הדרך.
בעדינות יצאתי מהאולם, שמחה שסוף סוף יכולתי לראות את הסרט המלא, מזמזם את המספרים היפים של הסרט, רק כדי למצוא את הלהיט שלי נראה ממש גומי. למעשה, הוא החל להראות את תסמיני הכעס הרגילים שלו על ידי שמירה על שתיקתו. לא הפריעתי לו לדעת את העובדה שזה עוד מעט יעבור, ובמקום זאת השתתפתי איתו בשקט בארוחת הערב הדוממת בקנטינה של תחנת הרכבת. למעשה, קישרתי את הרגע החמוץ הקטן והמתוק שלנו עם זה של ויווק ורני בסרט ומצאתי שהוא די רומנטי.
הוא שבר את שתיקתו רק למחרת בבוקר כשהגענו להרדוואר שם סוף סוף טבל את כעסו בגנגס והמשיך בשארית המסע שלנו בשמחה. מאוחר יותר צחקנו טוב כשמשכתי את רגלו על פרק הנחירות ההוא.
בשנים מאוחרות יותר, ראינו זוג סרטים או יותר, והחדשות הטובות הן שהוא לא נחר.
אבל החוויה של סתיה נחרטת בזכרוני עד היום, ואני נהנית להזכיר באותו לילה..לילה שהיה עד לי צעיר ומטופש והגיבור המתוח בחיי. מערכת יחסים עובדת ככה שיש לנו רגעים דומעים וצחוקים כולם ביחד. אלה למעשה מוסיפים תבלינים לאהבה ולחיים שלנו.
